לפני מספר שבועות התישבתי על המזרן שלי בבוקר, עמדה לפני שעה וחצי של זמן פנוי וחשבתי לעצמי איזה דרך נפלאה להתחיל את היום. חיכיתי לשיחת טלפון חשובה, חרגתי ממנהגי והנחתי את האייפון שלי ליד המזרן. אני מניחה שאתם יכולים לנחש את ההמשך..האימון הפך לאימון הצצה בטלפון, כל רטט הסב את תשומת ליבי, אחריו הגיעו המחשבות על מי שצלצל, מה הוא רצה, מתי אספיק לחזור אליך וכך הלאה. שקט לא היה שם, התכנסות פנימה לא הייתה שם, מודעות לא נכחה שם, גם נוכחות לא הייתה שם. היה אולי רצף של תנועות ותו לא.   אחד העקרונות המובילים בתרגול הוא השקטת התודעה. "כאשר אנו מציבים את עצמנו על המזרן אנו מרחיקים עצמנו מן האחריות להגיב לעולם. העיינים מופנות פנימה, מבקשות לתפוש את מצב הרוח הפנימי, את מצב התודעה. בין אם אנו ממוקדים, מוסחים או עצבניים. בין ...

  אני אוהבת קפה, מאוד אוהבת קפה אחרי שסופיה נולדה חזרתי לשתות קפה ובגדול! כל כך נהננתי מכל כוס, לפעמים לפני השינה פינטזתי על הקפה של הבוקר. קפה שחור נהדר, חם וטעים, עם קצת סוכר וקצת חלב (עיזים, כמובן). העייפות נתנה לי תירוץ ממש נהדר לעוד כוס קפה וכך מצאתי את עצמי בשנה וחצי האחרונות שותה המון המון קפה. באחד הימים שוחחתי בסטודיו עם אחת המתרגלות הנהדרות שלנו. השיחה הזאת הייתה מעיין שיחת התעוררות, לא נאמר בה משהו חדש או כזה שלא הייתי מודעת אליו אבל שותפתי לשיחה סיפרה לי על השינוי התזונתי שהיא עברה לפני מספר שנים וההשפעות שלו והשינוי האחרון שלה היה להפסיק לשתות קפה וגם לכך הייתה השפעה ניכרת. אחרי השיחה הזאת החלטתי - אני מפסיקה לשתות קפה! התעוררתי בבוקר למחרת עם ההחלטה הברורה שלי וממש הרגשתי שאין למה לקום, כל כך רציתי קפה. במקום ...

פטנג'לי כותב בפרק הראשון: "אך אימון זה מכה שורש כשהוא מבוצע כראוי, בהתמדה ולאורך זמן. אי השתוקקות היא הפנמת השליטה של זה שאינו צמא למושא הנראה והנשמע. (אי ההשתוקקות) העליונה הזו היא בהכרת העצמיות: אז אין צימאון למצבי החומר."   לעיתים הבחירה בחיי יוגה אינה פשוטה, היא דורשת מאיתנו משמעת עצמית ולפעמים ויתורים. השבוע התקיימה חתונה של חבר לעבודה של אמיר, ואני הייתי צריכה לבחור האם להצטרף או לא. השאלה שעמדה לפני האם אני מצטרפת לחגיגות, שותה אלכוהול, הולכת לישון מאוחר וכל המשתמע מכך ובעצם מוותרת על התרגול האישי שלי. לא הלכתי! זו לא הייתה בחירה פשוטה, הרבה מחבריי היו שם וכולם נהנו. קמתי בבוקר ותרגלתי, אימון עמוק וארוך – הרגשתי נפלא!   גם כשאנחנו באים לשיעור בסטודיו עלינו לבחון מה אכלנו וכמה, איך ישנו, כמה שעות ישנו, על מה דיברנו במהלך היום – לדברים  ישנה השפעה ...

אנחנו עומדים בפתחו של שבוע מיוחד, של חג מיוחד, יום כיפור. ביום כיפור אנחנו מתבוננים פנימה, אל הלב , אל הנפש ומבקשים סליחה ומחילה, חווים את עצמנו תוך האפשרות להרגיש חלשים, השקט מסביב מאפשר להקשיב ולהתקרב לעצמנו. חכמת הקבלה מסבירה ש"סליחה" אינה סתם בקשה הנעשית מן הפה אל החוץ, אלא שלב מיוחד, שבו האדם מתחיל להבין כי בעולם הרוחני קיים כוח הקושר את כל הנשמות לאחדות נפלאה אחת. הפער העצום שהוא מגלה בינו לבין הכוח הזה ששורה בין הנשמות, כוח האהבה והחיבור, מביא את האדם לחשבון נפש פנימי. הוא רואה שהוא עצמו פועל אך ורק מתוך מניעים אגואיסטיים לנצל ולשעבד את הזולת לטובתו, וכי אין ביכולתו לעשות דבר כדי לשנות זאת. אז, פורצת מתוכו הסליחה, כמו זעקה מן המעמקים, כמו בקשה לשינוי פנימי, כמו תפילה. כאשר אנחנו מבקשים סליחה או סולחים הלב מתרחב ונפתח, הסליחה היא התנועה החוזרת ...

  אחרי הפוסט הזה לא תרצו להפסיק להזיע, אצלנו בסטודיו אין מזגן! ואנחנו מאמינים בדרך שלנו בכל ליבנו, לא המצאנו דבר חדש, איננו  מתעקשים להיות חלוצים. יוגה מתרגלים בלי מזגן. הזיעה שלנו היא דבר נפלא אבל רובנו שכחנו את זה, רובנו כל כך חוששים מהזעה שהמילים הראשונות שאנחנו אומרים כשאנחנו פוגשים חבר או מכר בימי קיץ טרופים הם "אני מזיע", באמת?? והוא לא?! התרגלנו לעבור ממזגן למזגן, מהבית, לאוטו, למשרד, לקולנוע, הביתה וכך הלאה,  המפגש שלנו באוויר אמיתי הפך להיות חריג, נדיר, מועט ביותר. אנחנו שוכחים מהו ויסות טבעי של הגוף, הגוף שוכח את הדרך הפנימית שלו לקירור על ידי הזעה וכך אנחנו הופכים להיות תלויים יותר ויותר במזגן. ביוגה אנחנו מדברים על עקרון האי הצמדות/אי תלותיות האם אנחנו לא מפרים עיקרון זה תוך השימוש המופרז במזגן? כדי לשים לב לכך שהדרישה להדליק מזגן היא עוד ...

לפני כשנה וחצי הגיעה אליי הזכות לנהל את סטודיו יוגיני. לחבר בין האהבה שלי ליוגה, לימוד וניהול. וכך יצאתי לדרך, מלאה באמונה, עם המון רצון והמון יוגה. הרגשתי שקיבלתי מתנה, לאפשר לדרך החיים שלי לצמוח ולהתפתח ולהכיר לעוד אנשים את השמחה שמגיעה עם תרגול היוגה. בתרגול יוגה לא כל הזמן רק כיף, נכון שיש אימונים שהתחושה אחריהם היא כל כך נפלאה, ממש חוויה של התרוממות רוח אבל ישנם גם רגעים בהם חווים סבל אמיתי, התפכחויות קטנות, ראיה בהירה שאיננה תמיד פשוטה. אבל זוהי דרך , זהו תהליך ויש לראות את התמונה הגדולה יותר. אנחנו מקבלים את האפשרות  לראות רחב יותר, עמוק יותר וארוך יותר וכן לדעת שלא תמיד הדרך פשוטה. כך גם ניהול סטודיו, יש עליות ויש ירידות ויש רגעים קסומים ורגעי חולשה בהם מאוד מפחדים. וכאן אני מודה על החיבור ליוגה, שתמיד מחזיר אותי אל הציר המרכזי שלי, ...