הקו המנחה בתרגול הויניאסה על כל שלביו הוא – איזון.
איזון בין אנרגית ה- tadasana(עמידת העץ) וה shavasana-(תנוחת המומיות-הרפיה), שני אלמנטים המלווים את התרגול. בתוך האסאנה (תנוחה) אנו נדרשים למצוא את החוזק, היציבות, העבודה של השרירים ולצד זה, למצוא את הנשימה המדיטטיבית, ההרפיה והשלווה. מתוך השילוב של השניים אנחנו מגיעים לרמת ריכוז גבוהה אשר מביאה אותנו להרמוניה פיזית ונפשית.
לשיעורי הויניאסה ישנו מבנה קבוע שחוזר על עצמו כל תרגול ובתוך שלד מובנה זה שרשרת התנוחות נרקמת באופן יצירתי המשתנה משיעור לשיעור ומאפשר למתרגל להתאים את היוגה לצרכיו האישיים ולחוות קשת רחבה יותר של תנוחות.
לצד אלמנטים אלה ישנם היבטים נוספים המרכיבים את התרגול.
 קיימת מידה מסוימת של שליטה במתרחש, שליטה בתרגול, שליטה בכמות האנרגיה והכוח שהמתרגל משקיע. מצד שני אנחנו שואפים לאזן ע"י היכולת שלנו לוותר על השליטה. לוותר על האחיזה שלנו בתוך תנוחות מסוימות כדי שהנשימה תוכל לקחת פיקוד ולהנחות אותנו בתוך התנוחה.
האיזון בין השליטה לוויתור הוא אישי לכל מתרגל.
כשאנחנו מתחילים לבחון את עצמנו במהלך תרגול האסאנות אנחנו בעצם חושפים מראה אשר משקפת את ההתנהגות שלנו בחיי היום יום. בדרך כלל היחס שבין השליטה לוויתור על המזרן זהה לזה שבחיי היום יום. ברגע שאנחנו מתחילים לאזן בין השניים בתוך התרגול מתחיל גם האיזון מחוץ למזרן. בשלב זה המתרגל מעמיק לתוך התרגול מעבר לביצוע האסאנות כלומר, מעבר לשלב האתלטי, כאן אנחנו מעמיקים את היוגה = האיחוד. איחוד בין עבודת הגוף הפיזי לבין עבודת הנפש מאפשר לנו שיח בריא ומזין ברמת מודעות גבוהה שמביא לשיפור ניכר באיכות החיים שלנו.
ככל שה"מראה" שאנחנו חושפים במהלך התרגול הפיזי נעשת ברורה יותר כך התרגול מעמיק יותר. בעצם המזרן, הנשימה, הגוף והתודעה במהלך התרגול, הופכים למעבדה קטנה של החיים. דרך המעבדה הזאת אנחנו לומדים להכיר את עצמנו טוב יותר. ברגע שהיחסים האלה מתחילים אין אפשרות או רצון לעצור את התפתחותם.

התוכן לעמוד זה נכתב באהבה ע"י ריטה בצלאל-אשור